המרכז לשינויי חיי באמצעות תת המודע
חדשות ועדכונים
לחצו כאן לקבלת המדריך
"כיצד לחיות חיים מלאים"

צעדים ראשונים בתת מודע

צעדים ראשונים

בתת המודע

 

בכדי לדבר על התת מודע, קודם עלינו להבין מהו.

מדענים ואנשי רוח רבים חקרו בנושא, ולפנינו כמה ממסקנותיהם:

 

זיגמונד פרוייד חילק את התודעה האנושית לשלושה חלקים. המודע בו נמצאות מחשבות יום יומיות, כגון מטלות פשוטות  או מורכבות, ידיעות בלתי מעורערות לגבי המציאות בה האדם חי, לדוגמא: יש לי שני ילדים, אני אוהב את אשתי, ומחשבות, רצונות ורגשות משתנים אותם חווה האדם ביום יום.  הסמוך למודע בו מאוחסנים זיכרונות מהעבר הקרוב והרחוק הניתנים לשליפה מהירה. כשמדובר בזיכרונות מהעבר הקרוב, ישנו זיכרון ברור ובו כל הפרטים המרכיבים אותו. לדוגמא, אירוע שקרה לפני חודש או שנה יעלה אל המודע בבהירות ולפרטים. כשמדובר על זיכרון מהעבר הרחוק ובעיקר מהילדות, ישלחו אל המודע זיכרונות ספציפיים ויהיה דגש על פרט מסוים מהאירוע בו מדובר. הלא מודע הוא מאגר זיכרונות אשר מתפקד באופן הגנתי. יהיו שם זיכרונות שהאדם לא מסוגל/רוצה להתמודד איתם במודע שלו ולכן הם מאוחסנים באזור שלא ניתן לשלוף אותם ממנו. בלא מודע ישנם האירועים אשר עיצבו את אישיותו של האדם בילדותו ובעיקר בילדות המוקדמת. הם אלה אשר משפיעים באופן ישיר על התנהגותו ורגשותיו, ומהם הוא מונע לפעולה.

 

קרל יונג אחד מתלמידיו של פרוייד הרחיב את המושג של לא מודע ללא מודע קולקטיבי, ושם יותר דגש על השפעות החברה בה האדם חי על הלא מודע, ועל חוויות קולקטיביות והשפעותיהן על נפש האדם ועל התת מודע. כמו כן התייחס יונג לסמלים קולקטיביים תת מודעים.

ויקטור פרנקל  גם הוא תלמיד נוסף של פרוייד, הרחיב והוסיף גם את מימד הרוחניות לנפש האדם והתייחס לשוני בין טוב לרע, הצד המואר והצד האפל שבנפש, הצורך המתמיד שלנו לחוות צדדים אלה, והרצון להתחבר להוויה אלוהית, לכח החזק מאיתנו.

ד"ר ג'וזף מרפי חוקר פסיכולוגיה מארה"ב, כינה את התת מודע בשם – האינטליגנציה האין סופית, וטען שבעזרת המחשבה והלא מודע יש בידי האדם כוח לזמן לעצמו מציאות.

מילטון ה' אריקסון טען שהלא מודע הוא מאגר משאבים בלתי נדלה, מקור ליצירתיות שאחראי על חלק נכבד בפעילות היום יום, ואישיותו של האדם.

 

 

 

תת המודע לפי שיטת אריאן לב

 

אריאן לב חקרה גם היא את הנושא לעומק וגילתה שלאנשים מתאפיינות התנהגויות והתרחשויות מסוימות, אשר חוזרות על עצמן מבלי שלאדם תהייה הבנה מדוע זה קורה לו. לפי גישה זו אמונות נצרבות לאדם בילדותו עד גיל 10, והן אלה אשר מפעילות אותו כאדם בוגר. כילדים אנחנו מסתכלים על העולם וצורבים הגדרות התנהגותיות ורגשיות. הילד לומד בראש ובראשונה הגדרות מההורים וכמו כן גם מהחברה בה הוא חי. ההגדרות יהיו בנושאים העיקריים – מיניות, אהבה וצרכים בסיסיים. וכמו כן גם בנושאים משניים.

אותן אמונות שצרב הילד בזיכרונו, יהפכו להתניות. התנייה בהגדרתה היא פעולה הנעשית באופן אוטומטי, כשמשהו מעורר אותה. זאת אומרת – חוויה ספציפית = התנהגות או רגש ספציפיים. אם בתת המודע נצרבה חוויה רגשית מסוימת באירוע מסוים, בכל פעם שהאדם ייתקל באירוע מסוג זה הוא יחווה את אותה חוויה רגשית והתנהגותית. וזאת ממקום לא מודע.

 

דוגמא להתנייה המוכרת לכולם, היא בזוגיות. היום המון אנשים מתקשים בתחום זה. בהרבה פעמים נשמע את האדם אומר- "תמיד מי שאני אוהב לא אוהב אותי חזרה, ובכל פעם שהצד השני מעוניין, אין בי משיכה כלפיו". זה יהיה דפוס חוזר ומאוד מתסכל בו האדם רוצה לקיים זוגיות ולא מצליח. הסיבה השורשית לדפוס זה נמצאת בתת מודע. נגיד שאותו האדם, כשהיה  ילד בן שנתיים, רצה דבר פשוט- שאמו תרים אותו. האם בדיוק עסקה בבישול, וענתה לו ברכות – "חמוד שלי אימא עסוקה תכף אני אחבק אותך" הילד התעקש ומשך לה ברגל והיא הסירה אותו מעליה. מזה הילד למד שאימא (המסמלת עבורו אהבה מאישה) בעצם דחתה אותו. הוא חש אליה אהבה וחווה ממנה דחייה. כאשר אותו הילד גדל והפך לגבר, הוא חווה את אותה חוויה מול נשים, ויופיע אצלו אותו הדפוס אשר נצרב בגיל שנתיים – אהבה=דחייה.

 

עוד דוגמא להתנהגות מותנית שנפוצה היום היא בנושא הפרעות אכילה. אכילה בילדות קשורה לקבלת צרכים בסיסיים. בלי הזנה איננו יכולים לחיות, ובהיותינו ילדים כל מזוננו מגיע אלינו ממעגל הסביבה של האנשים המגדלים אותנו, כשהדמות המשמעותית ביותר בנושא זה היא כמובן אימא. העובדה היא שישנו צורך בסיסי שהילד חייב בו בסיוע כדי לחיות.

נגיד שילדה, הולכת בבוקר שגרתי עם אמה לגן. כמו שקורה לכל ילד לפעמים, היא לא רוצה להיפרד מאימא, והגננת לוקחת אותה על הידיים ואומרת לאם – "זה בסדר אני אהיה איתה, את יכולה ללכת". האימא הולכת ובאותו רגע הילדה חווה נטישה מהאדם הראשון ממנו היא מצפה למתן צרכים בסיסיים, היא חשה אהבה לאמה, וחווה ממנה נטישה. ולכן נצרבת בתת המודע שלה ההתניה – אהבה=נטישה. לאחר מכן הגננת נותנת לילדה ביסקוויט. רק משהו קטן כדי להסיח את דעתה. הילדה אוכלת ובאמת דעתה מוסחת.

אותה ילדה כשתגדל עלולה לסבול מהפרעת אכילה מכיוון שנצרב אצלה דפוס התנהגותי הקשור בהתניה אהבה=נטישה. בכל פעם היא תחווה נטישה ותפצה את עצמה על כך באכילה. היא לא תדע למה זה קורה לה, ותוביל את עצמה שלא במודע לחויות נטישה, שיגרמו לה לאותה התנהגות המפצה הקשורה באוכל. היא תעזוב הרבה מקומות עבודה ולא תצליח להשתקע, תרגיש כשלון - ותאכל. תחווה נטישה מגברים שיעזבו אותה או שהיא תעזוב אותם, תרגיש אכזבה ובדידות - ותאכל. תחווה פחד וחרדות שמא יעזבו אותה ותרגיע את עצמה בעזרת האוכל. כל עולמה יחרב עליה כשזה יקרה, היא תחוש רגשות אשמה וכעס כשלא תצליח להתגבר על הדפוס של האכילה הרגשית המלווה תמיד באותם אירועים. היא לא תדע למה זה קורה לה. לא יהיה לה במודע זיכרון מאותו ארוע ראשוני הנצרב בשורש התת מודע.

 

בשיטת אריאן לב לתת מודע משחררים את ההתניות האלה, וזאת ע"י ירידה לתת מודע חזרה לארוע הראשוני בו נצרבה ההתניה. בתת מודע, נמצא/ת אותו/ה ילד/ה, עם חוויות הזיכרון שלהם. ע"י דמיון מודרך, כשהמטופל נמצא במצב בין שינה לערנות (גלי אלפא) אפשר להיכנס לשם, לשלוף כל זיכרון רצוי אשר נעול במעמקי התת מודע, ולהעבירו אל המודע. כשהמטופל מחובר לעצמו ולגופו, כל כולו מרוכז בתמונה הברורה של האירוע הראשוני, דרך חוויות תחושתיות כמו טעם צורות וצבעים, המטופל מסוגל לחוות את החוויה מהמקום של אותו הילד, להתחבר לרגש שחווה שם, לבטא אותו ובכך בעצם לשחרר אותו מהמערכת ההגנתית. לאחר מכן עושים תיקון לאירוע – בעצם מתכנתים את התת מודע, כמו "מלמדים מחדש" את הילד, שהאירוע קרה בצורה אחרת. למשל אותו הילד שחווה דחייה מאמו יתקן את האירוע בכך שיראה בעיני רוחו, איך היא נענית לצרכיו - מרימה אותו בחיבוק, ואומרת לו שהיא אוהבת ומקבלת אותו. בכך משתנה ההתניה מ- אהבה=דחייה,  ל-אהבה=קבלה.

חשוב לציין-  כאשר המטופל יוצא מהמפגש, הוא זוכר מה היה בו. הוא יודע מה באמת קרה באירוע הראשוני. הוא זוכר את הרגש שביטא, הוא זוכר שהוא תיקן את התמונה, ובהמלצת השיטה, ישתדל להתרכז באירוע המתוקן שחווה וזאת בכדי לזרז את ההטמעה.

לאחר תקופת זמן קצרה (לכל אחד יש את הקצב האישי שלו), יתחיל לחוש המטופל בשינוי. בגלל שבתת מודע שלו תישאר צרובה ההתניה אהבה=קבלה, והוא יחווה עוד ועוד אירועים של קבלה. הוא יקבל את עצמו כמו שהוא, הוא יוכל לקבל בת זוג לחיו כי הוא יהיה מסוגל לחוש אהבה לאישה שתאהב אותו בחזרה. וגם בעוד תחומים המרכיבים את חיינו. בתחום הכלכלי - הוא יוכל לקבל יותר כסף, במשפחה - לקבל את האהבה במקום לדחות אותה.

 

 

ארבעת השלבים

 

שלב החיבור:

זהו השלב הראשון בו עוזרים לאדם להתחבר לעצמו. לגוף שלו, לרגשותיו ולמחשבותיו. שלב זה חיוני בכדי שיהיה מסוגל לשחרר את ההתניה ע"י התחברות לרגש.

 

שלב השחרור:

רק אחרי שהאדם מחובר לעצמו הוא יכול להתחיל בשלב זה, בו משחררים את ההתניות ומתקנים אותן מחדש.

 

שלב הגילוי:

בו האדם לומד את עצמו מחדש. הוא מגלה את עצמו עם ההתניות החדשות. שם לב לשוני באיך שהוא מתנהג מגיב ומרגיש בסיטואציות השונות בחייו. גם שלב זה חשוב מאוד לתהליך, האדם צריך שם הדרכה, כי השינוי הפנימי הוא גדול מאוד ומתבצע בזמן קצר יחסית.

 

שלב היישום:

השלב האחרון בו האדם מיישם את רצונותיו הפנימיים האמיתיים. הוא יוכל לזמן לחייו איזו מציאות שירצה, להתנהג ולהרגיש ממקום בטוח, כשהוא מחובר לעצמו, השיחה עם האני שלו תהייה קלה וברורה. כשאין לו התניות שחוסמות אותו בהגדרות הפנימיות, הוא זה ששולט על חייו, ולא ההתניות.

 

אנו יוצאים מנקודת הנחה, שכמו שמתנהגים לילד, כך הוא יתנהג אל עצמו ואל העולם שמסביב כאדם בוגר.

כאשר הילד לומד הגדרות שליליות, הן אינן משרתות אותו ויוצרות לו חיים בהם ישנם פערים בין הרצוי למצוי.

כאשר האדם הבוגר לומד לאהוב ולקבל את עצמו, על אף ארועים שונים בילדותו שהפריעו לתהליך זה, הוא מסוגל גם לאהוב את העולם ולקבל אהבה בחזרה. ופה טמון סוד העניין.

שיטת אריאן לב לתת מודע, נוסתה בעשר שנים האחרונות על למעלה מ- 4,500  מטופלים שסיימו תהליך לפי ארבעת השלבים וחייהם השתנו לאחר מכן. כמו כן, אריאן גם כתבה תזה בנושא.

 

 

"ואהבת לרעך כמוך"

המשפט לא נאמר סתם בצורה זו. כי אפשר לאהוב באמת, רק כשהאהבה נמצאת קודם כל -  בפנים.