המרכז לשינויי חיי באמצעות תת המודע
חדשות ועדכונים
לחצו כאן לקבלת המדריך
"כיצד לחיות חיים מלאים"

הרזייה דרך התת מודע


 

שלושת ההיבטים להרזיה לתת מודע


בהרזיה הוליסטית דרך התת מודע אנו מתמקדים בשלושה היבטים:

 

1. ההיבט הנפשי- אותם חסימות הנמצאות בתת המודע ומובילות את האדם להתעסק כל הזמן באוכל, מעקבות ומונעות מהאדם להשתחרר ולהגיע למשקל הרצוי.

2. ההיבט הרגשי- אנו מביעים רגשות ותחושות דרך אכילה, אני אוכלת כשאני עייפה, אני אוכלת מתוך שעמום, אני אוכל כשאני כועס, אני אוכל כשאני פוחד. הדבר יבוא לידי ביטוי בעיקר באותם רגשות שקשה לנו לחוות ולהרגיש.

3. ההיבט הפיזי – חוזרים חזרה לתחושה הטבעית והמולדת של רעב ושובע, כפי שהתינוק והחיה יודעים מתי הם רעבים ומתי הם שבעים כך גם גופנו יודע מתי הוא שבע ואיזה אוכל נכון עבורו לאכול ומתי. חוזרים חזרה לסמוך על הגוף אל התחושות שלו ואל הידיעה שלו.

 

 

 

תת מודע אינו מבין צחוק!


תת המודע איננו מבין חוש המור?

אם אתה צוחק על עצמך ואומר:

"אני נראה כמו בלון נפוח, התחת שלי נראה כמו מנחת מטוסים, הבטן שלי היא כמו מפלי הניאגרה..."
ייתכן ואתה וחבריך תצחקו ותיהנו מהבדיחה

אך תת המודע לוקח את זה כפקודה!

 

 

גם בתת המודע שלך וגם בתת המודע של החברים שלך.

תת המודע ייצר את אותה מציאות שנאמרה בבדיחה.

 

 

 

 

תת מודע אינו מבין עבר ועתיד!


תת מודע איננו מבין עבר ועתיד, אלה רק הווה, בכדי ליצור מציאות בתת מודע צריך להשתמש בהווה מתמשך.


לכן עלייך לשנן ולומר:


"אני הולכת ומרזה מיום ליום, הגוף שלי הולך ונעשה צר...", ולסיים במשפט אהבה מחזק
"אני אוהבת את עצמי".


אמירה זו תגרום לך לתכנת את תת המודע שלך לירידה מהירה במשקל.

 

 

הידעת ?

כשאתה בוחן את הגוף של החבר שלך ואומר:

"איזה מבנה גוף יש לו, איזה רגליים יש לה",

אתה בעצם בוחן את עצמך ועוצר את הירידה במשקל בתת המודע.

 

 

 

 

 

 

 

הצורך בטעם מתוק

 

טיפ - כשיש לך התקפת מתוק, אל תכעס/י על עצמך בוא/י תראה/י מה הנפש שלך רוצה?


אנשים נוטים לרצות מאכלים מתוקים, נטייה זו חזקה במיוחד אצל ילדים, אך גם מבוגרים נוהרים אחר ממתקים, ישנה בגוף תחושת מחסור במתוק.


כשאדם מרגיש צורך קיצוני במתוק, הדבר מעיד על שחסרה לו מתיקות בחיים, כלומר, מחסור בשמחה, ספונטניות, כיף, פינוק, אהבה ועוד.


הצורך במתוק מגיע בעיקר מחסך בילדות, בעיקר אצל אנשים שהילד הפנימי שלהם הוגבל ובילדותם. הילד הפנימי לא חווה שחרור, והם לא ביטאו את עצמם כילדים.

 

אנשים אלו חוו בילדותם ביקורת וגבולות מאוד חזקים שלא אפשרו לילד הפנימי לצאת.

 

 

 

הצורך בטעם המר

 

מגיע מתוך מרירות פנימית וצורך להביע את המרירות. הצורך בא לידי ביטוי דרך אכילת המר. אירועים בילדות גרמו לתחושת מרירות ועצב פנימיים כגון: ביטלו אותו, לא הקשיבו לו או העדיפו ילד אחר. הצורך בטעמים מרים נוצר כשלא סופקו צרכיו האישיים והפיזיולוגיים של הילד, והוא חש השפלה והזנחה גשמית, למרות שלמראית עין ניראה היה שיש לו הכול. תחושה זו הובילה למרירות, כשם שהמרור בפסח בא לחבר אותנו לקושי העבדות והמרירות שהייתה בלב. אנשים אלו יכולים להגיע למקום שבו הם מוחקים את עצמם כדי למחוק את תחושת המרירות.

 

 

 

 

הצורך בטעם המלוח

 

מאיזה מקום רגשי אנחנו מאוד רוצים לאכול מלוח?


המלח מסמל את הכעסים שבגוף ואת המשקעים שהותירו בנו אירועי הילדות.

טעם זה מסמל בעיקר כעס, טינה, כאב, צער ויגון.

אנשים שחוו הזנחה, כאב וביטול בחייהם, המשקע שנותר בהם כבד מאוד.

אנשים אלו לא ימחקו את עצמם כיוון שהם מחזיקים טינה, כלומר, הם מחוברים לאני שלהם.

 

 

 

 

 

הצורך בטעם חמוץ

 

אנשים כמהים למאכלים חמוצים כשיש חמיצות בחייהם,

יש להם צורך להרגיש את החמיצות הזו.

צורך זה מתבטא בעיקר אצל אנשים שלא מרשים לעצמם להביע רגשות,

ובעיקר רגשות הנחשבים כרעים.

אנשים אלו שיביעו בדרך כלל רגשות טובים, ולא יעזו לבטא רגשות חמוצים.

כתוצאה מכך, מתפתח צורך לאכול חמוץ כדרך ביטוי לתחושות ולרגשות.

 

 

 

 

 

 

 

אנשים שמרבים לאכול חריף

 

מתחלקים לשתי קבוצות. אנשים ש"מתים" מבפנים. כלומר, יש בהם מחיקה או ביטול עצמי ברמה גבוהה וכתוצאה מכך חסימת רגשות כמעט מוחלטת, היות והם לא מחוברים לאני הפנימי ולמהות שלהם. יתרה מכך, יתכן שברמת הדי. אן. איי., במהות שהביאו מהחיים ומהזיכרון מחיים קודמים, יש חריפות ואש פנימית. האש מהחיים קודמים כובתה כתוצאה מאירועים משתקים בחיים האלו. מתקופת ההיריון ומחוויות של החיים הנוכחיים. הכמיהה לחריף מגיעה מתוך הרצון לשחרר את האני הפנימי ואת האש שבפנים.
הקבוצה השנייה: אנשים בעלי כעסים ואנרגיה של אש בגוף, חלקה מבוטאת וחלקה מודחקת. הביטוי שלה במציאות הוא אכילת החריף. יש בגופם ובנפשם יכולת ביצוע, כעס ואת כל סוגי אנרגיית האש, בכמות ומידה גדולה ממה שהם מסוגלים להכיל וממה שהגוף מסוגל להוציא בזמן נתון. אכילת החריף מבטאת את החריפות הזו.

 

 

 

אנשים שצורכים את כל הטעמים בקיצוני

 

אלו אנשים שמתקשים להרגיש, ומסוגלים להרגיש רק כשהרגש מאוד חזק.

הדבר נובע מחסימה רגשית חזקה.

מצב זה נוצר בעיקר אצל ילדים שהתעלמו מהם וחוו הזנחה רגשית קיצונית, וחוסר ההזנה רגשית.

ילדים שחשו שהם גדלים לבד. חסימות אפשריות:

חיים = סכנה, אני = מחיקה, רגש = סכנה, אהבה = נטישה.

 

 

 

 

 

 

 

 


תת המודע לא מבין את המילה "לא", "אסור" או "אין".


"אסור לי עוגות...", "אני לא אוכל/ת לחם..." וכדו',

תת המודע מבין בעצם - אני אוכל לחם, אני אוכל עוגות וההשלכות של זה שנמצא את עצמנו, למרות ההצהרות, ממשיכים לאכול לחם ועוגות.
מה שנכון זה להתרכז במה שאני אוכל ולא להתרכז במה שאני לא אוכל.
לדוגמה - במקום "אני לא אוכל/ת לחם", "אני אוכל/ת פריכיות אורז".

במקום "אני לא אוכל/ת עוגות", "אני אוכל/ת יוגורט או לחם עם ריבה",

להתמקד בכן ולא בלא כי התת מודע מוריד את ה"לא" והופך אותו ל"כן".

 

 

 

 

 

 

 

 

אכילת ירקות מתוך כעס

 

הידעת?
אכילת ירקות מתוך כעס, כאב פגיעה או יגון

תגרום לכך שהירקות ימנעו ירידה במשקל.

 

 

 

 

 

 

האוכל מגיב למחשבות שלנו

 

אם תאכל את העוגה בניחותא ורגיעה ותאמר:

העוגה הזאת טעם פרי גן עדן מרווה את נשמתי ומשמחת את ליבי,

עוגה זו תבוא לברכה ואהבה

ותסייע לי לירידה במשקל.

 

 

 

 

 

 

 

מערכת היחסים שלנו עם המזון

 

מערכת היחסים שלנו עם המזון משקפת את מערכת היחסים עם עצמנו ועם העולם. עד כמה אנו מסוגלים לבטא את צרכינו, מהו גודלם של צרכים אלו, האם אנו חשים בעלי ערך ומאוזנים, או שאנו חשים שעלינו להיענש בשל רשעות אינסופית מצדנו.
המזון תורם לעיצובו ולשמירתו של כלל המבנה הגופני, ומשחק תפקיד חיוני בתהליך הריפוי.
אנו מה שאנו אוכלים. סוג המזון שאנו אוכלים משקף את רמת האכפתיות והכבוד שאנו חשים כלפי עצמנו. על ידי הפעלת מודעות והבחנה של המזון שאנו צורכים, אנו יכולים לשפר את בריאותנו הגופנית ואת כמות האנרגיה שלנו.

 

 

 

אדם הבולע מהר את מזונו

 

אדם זה בולע גם את האירועים בחייו ולא מאפשר לעצמו ליהנות מהטעם ומהדרך.

כך חייו עוברים דרכו והוא איננו מאפשר לעצמו ליהנות מהם ומהמרקם שלהם.

יתכן ואדם זה יסבול מקשיים בעיכול האוכל בשל הפער בין מהירות האכילה לאיטיות העיכול.

 

 

 

 

 

 

כאשר אוכלים מתוך חסימה הקיימת באזור הלב

 

כאשר אוכלים מתוך חסימה הקיימת באזור הלב (אזור האגו) אוכלים מתוך צורך והזדקקות לאהבה לאור ולשמחה. האהבה היא המרכיב ההכרחי והמזין ביותר של החיים. כך שזה מובן שאנו מבקשים אחר תחליפי אהבה, אך אהבה איננה נמצאת וזאת מאחר שאהבה= בגידה, אהבה= אכזבה, אהבה = דחייה , אהבה= נטישה.

 

 

 

 

 

 

אוכלים מהר פן יגמר

 

אנשים הנוטים למלא את הצלחת עד סופה ואוכלים במהירות מסיבות שונות:

חבל לזרוק,

חבל על הכסף,

או לאכול במהירות כי מאוחר יותר לא יהיה.
אנשים אלו אינם מאמינים בשפע האין סופי של היקום וביכולת היקום לתמוך בהם ובצורכיהם.

יש להם בעיה באמון,

יתכן שהיא מגיעה ממשוואה חוסמת בתת המודע של אהבה=חוסר אמון.

 

 

 

 

אכילה מתוך חסימה הקיימת באזור הריאות

 

כשאוכלים מתוך חסימה הקיימת באזור הראות, אוכלים מתוך הצורך להיות קיים.

בריאות מופיעה החסימה אני= מחיקה או אני= ביטול.

משוואות או התניות אלו גורמות לתחושת מחסור הגורמת לאדם לרצות למלא את עצמו באוכל בכדי למלא את עצמו בתוכן ולהיות קיים, מה שיכול להוביל להשמנה

(או שהם יעדיפו להיות מאוד רזים בכדי להיעלם)

 

 

 

 

 

אדם הנמנע לאכול לפני אחרים ואוכל בסתר


אדם זה מציג ליקום שצרכיו, רצונותיו, או מאווייו, אינם חשובים והוא לא קיים למעשה אלא בסתר. אנשים אלה סובלים קרוב לוודאי מהמשוואה אני=ביטול, מאחר והם מבטלים את עצמם. כשאנשים נפגשים לאירוח או אוכלים יחד, דרך מנתו והתייחסותו למנת האוכל שלו מציג כל אחד את האמירה ואת ההתייחסות שלו לעולם.
כשאדם אוכל מעט או נמנע מלאכול (כתופעה החוזרת על עצמה), הוא אומר בכך שאין לו צרכים או קיום. קיומו מתבטא רק בסתר כשאף אחד אחר אינו רואה.
אדם מסוג זה, מה שהוא יציג לחברה לא יהיה האני האמתי שלו. האני האמתי שלו יבוא לידי ביטוי רק עם עצמו.

 

 

 

אכילה מתוך חסמים של הילד הפנימי

 

כשאנו אוכלים מתוך החסמים שבאזור הילד הפנימי (מערכת העיכול, מערכת השתן ומערכת הרבייה), אנו אוכלים מתוך כעסים, ספקות או פחדים ראשוניים שנמצאים שם עוד מתקופת הילדות המוקדמת. אכילה זו יכולה לבוא מתוך פחדים וחרדות להישרדות, ופחדים וחרדות מהחיים עצמם ומהעולם.

רגשות אלו כלואים בתוך ההתניות החוסמות שנמצאות בתת המודע וגורמות לאדם למחזר שוב ושוב את אותו רגש. כשנפנה לאכילה מתוך אזור זה, אנו נחפש באוכל ניחומים, תמיכה, הקשבה וביטחון. האוכל יקבל אותנו ללא שיפוטיות וביקורת, ונוכל לחוש בפינה חמה אוהבת ובטוחה במחיצתו.

 

 

 

אנורקסיה

 

זהו מצב של כמעט גוויעה מרעב, שבו נצרך מזון כה מועט, עד שהגוף מתחיל להיעלם.
אנשים אלו סובלים בדרך כלל מהתניות אהבה=דחייה, חיים=סכנה, אני=מחיקה, אהבה=נטישה, אהבה=אכזבה , אהבה= חוסר אמון, אהבה= בגידה (הסבר על ההתניות ניתן לקבל דרך לחיצה על "ספר" בראש הדף).
לאנשים אלו, כשהם סובלים מהתניות הקשורות לאהבה, יש להם קושי לקבל אהבה ושפע. הם מפחיתים את נוכחותם עד כדי כך שהם מפחיתם את תביעותיהם לאהבה.
כתוצאה מכך הם סובלים מתחושת חוסר ערך עצמי, כך שרגשותיהם מוערכים כלא - חשובים. תחושה זו של חוסר ערך מתעוררת לעתים קרובות בגלל אשמה ובושה.

כאשר הם סובלים מהמשוואה חיים=סכנה, רגש= סכנה כתוצאה מחרדה קיומית וחוסר ביטחון ביקום, בעצמם או בזולתם, נגרמת להם תחושה של חוסר שליטה במתרחש. הדרך היחידה לזכות בשליטה היא להפחית במזון, כשזו גם דרך להפחית את עוצמת הרגשות. מבחינתם, כשאין ביטוי של הרגשות, ישנה שליטה מלאה ואין סכנה.

כשהאנורקסיה מגיעה כתוצאה מהתניה אני= מחיקה, היעדר האכילה נועד להעלים את האדם כדי לא לתפוס יותר מדי מקום בחברה וביקום. היעדר האכילה הנו אמירה, המורה על כך שאין לי צרכים או קיום ואני לא לוקח חלק במערך החיים.

כשהאנורקסיה מגיעה מההתניה אהבה = דחייה, אישה = חולשה, יש כאן דחיית המיניות, הנשיות ודחיית האני לחלוטין. האנורקסיה אצל נשים שומרת על גוף של ילדה לא בוגרת ולא מפותחת. גם הווסת עלולה להפסק. ישנה תשוקה לברוח ולדחות לחלוטין את ההתבגרות ואת הנשיות.

 

 

בולמיה

 

בולימיה זהו צירוף של הפרעות אכילה הילולות זלילה חשאיות, שבעקבותיהן עולה תחושת אשמה בשלה האדם גורם לעצמו להקיא, לא לאכול, להתעמל באובססיביות, לשלשל.
הקונפליקט המצוי כאן הוא רצון נואש להראות רזים לעומת הצורך לקחת מהחיים כמה שיותרו להיות קיים. אנשים הסובלים ממצב זה סובלים בדרך כלל מאני=ביטול )ברמה גבוהה מאוד, קרוב למחיקה) ומאהבה = דחייה.
לאנשים אלו יש אני, רגשות, וצרכים שהם רוצים לומר לעולם ולעצמם, אך יש בתוכם קול פנימי שסוגר אותם ומונע מהם להביע את עצמם. כמו כן ישנה כאן גם דחייה של האני הפנימי, של המהות האישית.
במצב זה ישנו קונפליקט: מחד, שולט הצורך להתאים לחברה ולתפוס מינימום מקום דרך היותנו רזים ודקיקים, תוך התעלמות מוחלטת מצרכינו, מהרצונות שלנו ומהאני. מאידך יש קול פנימי השייך לנשמה, למהות שלנו שרוצה לתפוס מקום ולהיות חלק מעצמנו ומהגדרת העצמי. אותו חלק כמה לשפע, להבעה, לחופש ולביטוי. החלק הראשון מנסה לקחת מינימום מקום ועוצר את החלק השני הרוצה לגדול לצמוח ולהתפתח. כשאנו נלכדים בין השניים, אנו מתמלאים בתיעוב, במיאוס עצמי, ובאשמה. האכילה היא מתוך ייאוש ובדרך כלל כשאיש לא רואה.
אקט ההקאה נועד לדחות חלק מתוכנו, חלק שאליו אנו מתכחשים.

 

 

אכילת יתר

 

אכילת יתר מבקשת למלא את הריקנות מבפנים. כשיש תחושת ריקנות, של אין, של חוסר הגדרה עצמית וחוסר יכולת להכיל ולעכל את הרגשות שלנו ואת עצמנו, הקיבה נדמית כחור ענק הזקוק למילוי. המזון דוחס פנימה את רגשותינו האמתיים. ככל שנאכל יותר נחוש פחות. בה בעת אנו בונים מסביבנו חומה שרק מעטים יכולים לחדור בעדה.
אכילת יתר הנה סימפטום היכול להיגרם מכול סוגי החסימות ומקורו בפחד להתמודד עם החיים, פחד להיפגע ולהתאכזב. אנשים הסובלים מאכילת יתר נוטים להיות עייפים, וכל רצונותיהם מתורגמים ל"אני רעב" ובכך הם נמנעים מלהרגיש.
לרוב, אנשים רגישים עוטים על עצמם שכבת מגן, שהוא השומן, כדי להיות חסינים מפגיעה. החיים עוברים לידם והם לא מרגישים אותם.
אכילת יתר גורמת לתחושת ריקנות. אחרי האכילה מרגיש האדם לעיתים מלא, אך אין לו תחושת סיפוק, אלא שהוא מרגיש תחושת חנק והתפוצצות פנימית. כלי הדם מורעלים ומייצרים תדר אנרגטי נמוך המגביר את הכעסים, פחדים, קנאה וספק.
רגשות אלו שמתוגברים כתוצאה מאכילת יתר והעדר שחרורם, גורמים לתחושה רעה בגוף המביאה תחלואים רבים. כשנלכד האדם ברשתה של האכילה הכפייתית הוא עלול לחיות חיי תסכול וזעם, וחייו לא יהיו חופשיים ותוססים. הזלילה עלולה להשפיע על המוח ולהמיט קלון על הזולל. אכילת היתר מרחיקה אותנו מהאמת, ומטשטשת את האני הפנימי. האוכל הוא ששולט בנו.

 

 

אנשים שנוטים לאכול את כל הטעמים ביחד


ישנם אנשים שנוטים לאכול את כל הטעמים ביחד. צורך זה מעיד על הצפה רגשית, בלבול, קושי בלהבחין בין רגשות ולעכל רגשות. הדבר אופייני לאנשים שלא חוברו לצרכים הפיזיים והרגשיים שלהם וחוו הזנחה רגשית. בילדותם לא התייחסו לרגשותיהם ולא הייתה הבחנה חיצונית לגבי תחושותיהם הפנימיות, ולכן לא למדו להבחין בניהם בעצמם. כמו כן, הדבר אופייני לאנשים שגדלו בבתים ללא גבולות ולא למדו את הגבול בין רע לטוב, בין טעם לטעם והכול נתפש אצלם כיחידה אחת. בנוסף, הדבר יכול להיגרם מחוויות אלימות, מהטרדה מינית, והגבולות הפיזיים שלהם לא נשמרו. אנשים אלו יתקשו להבין את עצמם מבחינה רגשית, והם גם עלולים לפתח הפרעות קשב וריכוז.

 

 

 

אדם שאוכל אוכל שמרכיביו התזונתיים לוקים בחסר

 

אדם שאוכל אוכל שמרכיביו התזונתיים לוקים בחסר ואנינו משקיע מאמץ במרכיביו התזונתיים של האוכל שהוא מכניס לפיו.
אוכל זה מכיל בתוכו ערך אנרגטי ירוד. התדר האנרגטי הירוד משפיע על התדר האנרגטי בדם, ויכול להביא לתחלואות נפשיות, רוחניות, וגשמיות. אם הערך האנרגטי נמוך, משמע התדר האנרגטי של האנרגיה המובלת בגוף נמוכה. לכן האדם אינו יכול להפיק מהאוכל המעוכל מספיק אנרגיה שתחבר אותו לאור ולהתעלות הרוחנית. האדם שנמצא במעגל אנרגטי של ערך תזונתי נמוך, שאיננו מספק את הקיבולת האנרגטית הרצויה, מרגיש חסר באנרגיה ולעיתים עייפות כרונית, ונטיות למצבי רוח ירודים עד דיכאוניים. זהו מצב היוצר זרימת אנרגיה איטית באיכות ותדר נמוכים למוח, היות ותפקוד המוח תלוי במה שאנו אוכלים. ואז, המוח עובד בתדרים אנרגטיים הקרובים למצב של שינה ואנשים אלו נראים כחיים אך הם ישנים ומבלים את חייהם בשינה. הם אינם מפעילים את שכלם במלוא יכולתו.

 

אכילת לילה

אחת התופעות השכיחות בנושא האכילה היא אכילה לילית, ישנם רבים מהאנשים שמצליחים לשמור על איזון ואכילה מאוזנת במשך היום, ואז בלילה מתוך שינה פתאום מתעוררים ומרגישים דחף עצום לאכול ארוחות, לפעמים ארוחות ענקיות שגורמות להם ממש להתפוצץ ולפעמים אלו ארוחות קטנות, לפעמים הם זוכרים זאת ולפעמים לא.
התופעה מגיעה מתוך מצב שבמהלך כל היום האנשים הללו נמצאים במצב של שליטה מוחלטת על הרגשות שלהם וחוסר חיבור עם תת המודע שלהם, חוסר חיבור לעצמם, לרגשות, לפחדים ולמאווים הפנימיים, בזמן השינה ישנו מצב של איבוד שליטה. המודע נרדם החשיבה המודעת נרדמת והעולם הפנימי שלנו מתחיל להתעורר לחיים, באותם רגעים צריך האדם להתמודד עם עצמו, להתמודד עם התת מודע שלו ועם כל המקומות אותם הוא מדחיק. הפחד הגדול בחיבור פנימי והקושי הרגשי להתמודד עם דברים גורם לו בצורה לא מודעת להתעורר ולהתמודד עם הדברים דרך האוכל. הריצה אל האוכל מגיעה כתוצאה מאיבוד שליטה בזמן שינה והצורך לקבל שליטה מחדש דרך האוכל.
בכדי לשחרר זאת יש לבצע תהליך של חיבור בין התת מודע למודע בזמן עיירות, להרגיש מחדש את הרגשות לשחרר שליטה בזמן עיירות ליותר ספונטאניות, להתחבר מחדש לרגשות שלי, לצרכים שלי המיניים, הנפשיים והפיזיים ככל שיותר חיבור והקשבה כך יהיו פחות התקפי זלילה, בהצלחה!

 

 

השמנת ילדים

 

המחשבות שאנחנו חושבים על הילד והפחד שאנו חשים מפני ההשמנה שלו מייצרים בראש שלנו תמונה לגבי הילד "אני מפחד שהילד שלי ילך וישמין מיום ליום", נוצרת תמונה במחשבה בראש שלנו לגבי הילד.
התמונה מועברת ישירות לתוך התת מודע שלו ומייצרת את המציאות שממנה אנו פוחדים בעצם. וזאת מאחר שאנו ההורים מתכנתים את התת מודע של הילדים במילותינו בדרך שנדבר אליהם ובדרך שנחשוב עליהם ונראה אותם בראשנו.
על כן גם אם השמין הילד ואנו נלחצים יש לשחרר את הלחץ לנשום ולהירגע ולומר לעצמנו שזוהי תקופה והילד יחזור למשקלו הרגיל בהדרגה ולראות בראשנו איך הילד הולך ומרזה לאט לאט ומגיע למשקל נכון ומתאים לו, תמונה זו תוחדר באופן תת מודעי לילד ותביא לירידה במשקל, אך יחד עם זאת עלינו להתמיד בגישה החיובית שכן אם מעת לעת נחשוב חיובי ואחר מכן נחזור לחשיבה ראשונה ונשדר לחץ ומתח לילד לגבי נושא ההשמנה, נשדר לתת מודע של הילד מסרים סותרים דבר שימנע את ירידתו במשקל.

 

 

ילדים משנים את משקלם

 

הידעת שילדים משנים את משקלם לעיתים קרובות

ואם הילד מעט השמין זה לא אומר שהוא הולך עוד להשמין.

 

 

 

 

 

 

 

יש ללמד את הילד להיות ער לתחושת הרעב הפיזי והשובע שלו


בכדי לכוון את הילד לירידה במשקל יש ללמד את הילד להיות ער לתחושת הרעב הפיזי שלו והשובע שלו.כשהילד שבע לא להכריח אותו לאכול, ללכת עם התחושה שלו וכשבוא רעב לתת לו לאכול לפי הצורך שלו.
לעיתים ישנו בלבול בין רעב רגשי לבין רעב פיזי בכדי להפריד באופן טבעי בין הרעב הפיזי לרגשי אפשר לשחק עם הילדים משחק וכשהם רעבים לשאול אותם:

מה הבטן אומרת? שישאלו את הבטן, היא רוצה לאכול עכשיו? ואם הבטן לא רוצה לאכול עכשיו אז לשאול את הלב למה אני רוצה לאכול עכשיו? מה אני באמת רוצה? מה אני באמת מרגיש? שיחה כנה לרגשות והתחושות של הילד התסכול, הכעס השעמום והשמחה יאפשרו לילד לשחרר את רגשותיו להתמודד עימם ולהימנע מלאכול אותם.

 

 

הדרך שבן אדם אוכל מקרינה איך הוא יהיה במיטה


הידעת? הדרך שבנאדם אוכל מקרינה באופן אוטומטי לתת מודע איך הוא יהיה במיטה

ואם יש התאמה זוגית מינית בין בני הזוג, בני זוג שנהנים לאכול ביחד ומתחברים ביחד בקצב האכילה המשותף יתחברו ביחד במיטה וייהנו מחיבור מיני חזק ומשמעותי.

 

 

 

 

 
הסתכלות על האחר גורמת להשמנה


אם את מוצאת את עצמך מסתכלת על הישבן של זה ועל הרגלים של האחר ומבקרת את האחר הדבר יגרום לכך שהתת מודע יבין שכאילו ואת מבקרת את עצמך ויביא לעליה במשקל.

 

 

 

 

 

השמנה מתוך סלידה עצמית

 

הרבה פעמים אנשים אוכלים מתוך מקום של דחיה עצמית שלהם מעצמם חוסר אהבה עצמית ואפילו שנאה עצמית, מפחדים מלהראות את הצד המצליח והיפה שלהם ומתחברים יותר לצד הפחות מצליח ויפה ומאמינים בכך שהם פחות מוצלחים וטובים.
הדבר יכול להיכנס לתת מודע כתוצאה מהדרך שההורים ראו אותם כשהיו קטנים או ייתכן אף שההורים חשו כך כלפי עצמם והביאו את התחושה הזאת לילדים דרך תת המודע.
בכדי להשתחרר מתחושת סלידה עצמית זו יש לבצע התבוננות פנימית ולאתר את הרגע הראשוני שבו הוכנס לתת המודע תחושת סלידה עצמית זו ולשחררה מבפנים.
כמו כן ניתן לשנות זאת ע"י כך שנהפוך להיות המחזר הטוב ביותר של עצמנו, נפרגן לעצמנו נאהב את עצמנו כפי שאנחנו, נבשם את עצמנו ונתפח את עצמנו כאילו ואנו רווים וכאילו אנו הדבר שתמיד רצינו להיות ותמיד רצינו שיהיה אתנו. חיזור ואהבה זו מנקה את תחושת הסלידה ותאפשר ירידה מהירה במשקל.
 
 
 
 
 
חשוב רזה תהיה רזה

תת המודע שלנו מדבר בתמונות ומכוון את עצמו דרך תמונות.
אם במהלך היום תדמיין ותרגיש כאילו אתה נמצא במשקל האידיאלי ותראה את תמונת גופך כפי שהיית רוצה שתהייה, תתמיד ותשריש תמונה זו בראשך, תקרין תמונה זאת גם לאחרים, כך תהיה המציאות שלך.
 
 
 
 
 
 
 
 
האם אתה אוכל מהלב או מהבטן?

כאשר אתה רעב שים לב מתוך איזה מקום בגוף אתה רוצה לאכול?
אם זה מתוך אזור הלב משמע שמדובר באכילה רגשית,
אם זה מאזור הבטן משמע שמדובר ברעב פיזי.
כאשר אתה אוכל מתוך רעב פיזי שים לב לכיווץ קטן בבטן המורה לך כי אתה שבע ואנך רעב והפסק לאכול באותו רגע.
 
 
 
 
 
 

הידעת?

אכילתם של רבים מבעלי המשקל העודף נובעת מגירויים שונים שאינם בהכרח רעב,
הם איבדו משהו במגע עם הצרכים האמתיים של גופם ואינם מרגישים תחושה אמתית של רעב.
 

 

 

 

 

 

 

 

תרגיל להתחברות לרעב הפיזי


תוכלו לבצע את התרגיל הזה לפני ארוחת צהרים או לפני שאתם הולכים למסיבה.
1. עצמו את עינכם והניחו לגופכם להיות רגוע ונינוח

2. נסו לאתר במחשבתכם את כל הסימנים שמהווים עבורכם סימן מעורר אכילה כמו שעה מסוימת, מראה של מזון מחשבה על אוכל, תחושת רעב או כל תחושה אחרת.

3. נסו לבחון את תחושת הבטן באותו רגע, שאלו את עצמכם מה יכול לגרום לתחושה תובנה בבטנכם, דמיינו לעצמכם בחירה נכונה של אוכל.

4. איכלו בדמיונכם את האוכל שבחרתם ונסו להרגיש את תחושת הבטן לאחר האכילה.

5. חכו קצת והשוו את התחושה הזאת עם תחושת הבטן שהייתה לכם לולא אכלתם עכשיו. אם התחושה לאחר אכילה טובה מתחושת הבטן ללא אכילה תוכלו להתייחס אל המזון הזה כראוי לאכילה.

6. המשיכו לנסות סוגים שונים של מזונות על פי טעמכם ובחירתכם ובחרו את המזון הטוב ביותר לקיבתכם.

7. משסיימתם את התרגיל איכלו באמת את המזון שנבחר (לא בדמיו) כמזון המעניק לקיבתכם את התחושה הטובה ביותר.

 

 

 

 

טיהור אנרגיות

 

בכדי להעלות את התדר האנרגטי של המזון שלנו ולהגיע לרמה טובה של הזנת הגוף והנפש. עלינו בזמן הארוחה לרחוץ את ידינו על מנת לטהר את האנרגיות.

בעת הכנת הארוחה יש לשלוח אנרגיות של שלווה, אהבה ונועם אל האוכל.

אם אנו מכינים אוכל בעודנו חושבים מחשבות מטרידות, עלינו לנשום אוויר ולטהר את עצמנו ממחשבות שליליות תוך כדי אכילה, כדי להגיע לתחושות של נועם ואהבה.

 

 

 

 

אכילה בנועם ובתחושת הערכה ושמחה

 

חשוב שנאכל את מזוננו בנועם ובתחושת הערכה ושמחה להתחברות שלנו עם היקום דרך האכילה, לתחושת היופי שבאוכל ועד כמה האוכל הזה מפרה אותנו ומאפשר לנו חיים וחיות. אנו שולחים את האנרגיה המרפאת אל האוכל ומאפשרים לו לחייך אלינו ולהזין אותנו. בכך אנו מאפשרים לעצמנו אכילה נינוחה שמביאה שמחה והתעלות נפש.
האכילה צריכה להיות בישיבה.
כאשר אנו מרגישים תחושת שובע יש להפסיק לאכול, כי זהו בדיוק הגבול בין האבסה של אוכל לקיבה לבין הזנה מפרה.
אנשים שמקפידים על כללים אלו של תזונה מצליחים להעלות את תדר הדם שלהם, את המהות שלהם ולזכות בחיים שלמים ומוארים.

 

 

 

השלכות של הרגלי אכילה שליליים


הידעת?
כאשר יש לנו הרגלי אכילה שליליים, המודעות שלנו מצטמצמת ומונעת את צמיחתנו הרוחנית והנפשית, מונעת חיי שפע והגשמה עצמית. היעדר אכילה נכונה מביאה למוח דם באיכות נמוכה יותר, מצב אשר גורם למוח לתפקד בזמן ערות בתדרים של שינה ובשל כך לחיות את ההווה מתוך העבר, לא באמת להתקיים אלא להסתובב כרדומים.
אכילה נכונה מאפשרת לאדם לממש את הטמון בו ולחיות חיים מלאים, במקום לבלות את כל חייו "בחלום".

 

 

 

 

 

אכילה רגשית


הרבה מאתנו אוכלים מתוך מקום של רגש, יש בתוכנו כול כך הרבה רגשות , שלעתים קשה לנו להתמודד אתם קשה לנו להכיל אותם .
התרגיל הבא נועד להתמודד עם הרגשות ולמגר אכילה רגשית.
מומלץ מאוד לעשות זאת כאשר מזהים אתם אכילה שמגיעה מהרגש.

1. עצמו את עינכם ודמיינו שאתם מכנסים את ועידת הרגשות שלכם לפגישה
2. דמיינו ועדה המורכבת מחלקים שונים של עצמכם המתכנסים כדי להביע את הרגשות שלכם.
3. התחברו אל גופכם ושימו לב למה אתם מרגישים - אם זה כעס , פחד, עצב, נחישות, אשמה.
הילד שבכם, ההורה שבכם - זמנו את התחושה הזאת למפגש הועדה , תנו לתחושה, רגש , גוף וצורה ותראו בדמיונכם כיצד רגש זה מגיע לפגישה .
4. כעת חברי הועדה (הרגשות שהוזמנו צריכים לבטא את כל רגשותיהם
5. וכעת הציבו כיסא מיוחד עבור "הצופה" יו"ר הועדה , החלק שבכם שצופה ומאזין.
6. הצופה שואל את כול השאלות , מאפשר לרגשות ולתחושות להתבטא ולאחר מכן שואל "מאיזה חלק שלי זה נובע? כול של מי זה? מה משרתת , תחושה או רגש זה ?
7.  לאחר הביטוי , שואל הצופה " האם רגש זה או תחושה זו רוצים להשתחרר?" אם התחושה היא חיובית , תדמיינו אור סולרי מגיע ממקומות עליונים ושותף את התחושה השלילית וממיס אותה מכם עד אשר היא נעלמת ויוצאת מכפות הרגליים. ובמקום התחושה השלילית מטעין אור הסולארי , חום אהבה וביטחון, שמגיע לכול גופכם עד רובד הדי אן אי שלכם ומאפשר לכם ליצור מציאות אחרת
9.  פתחו עניים וחזרו למציאות שלכם

 

 

להתמקד באוכל בזמן אכילה

 

חשיבות רבה להתמקד באוכל בזמן שאתם אוכלים, לאפשר לתת מודע ולנשמה להרגיש כול טעם כול נגיסה.
להלן מדיטציה שתעזור לכם בהרפיה והתמקדות במה שאתם אוכלים או בטעם שאתם חווים
"לפני האכילה אעצום את עיני... אומר שלום לגופי... אוודא שגופי מוכן לאכול.
אנשום ואירגע... באמצעות הנשימה אני יכול להעניק לעצמי תחושה אוהבת ולהעשות מודע יותר למה שאני עושה ברגע זה .
ברגע זה , ממש עכשיו , אני נעשה מודע יותר ויותר ... אני אוכל בשמחה... אני עוזב כל תחושה אחרת ומניח לפעולת האכילה לאפוף את כולי...
כשאני אוכל, אני מייחד את מודעותי כולה לטעם ולריח.... הריח עולה באפי, אני מתענג על המרקם... אני מתעלם מכל דבר אחר חוץ מן החוויה העכשווית של האכילה ...
אני יכול כעת לאפשר לאוכל להשתלט על מחשבותיי אני יכול לכבד את טקס האכילה שלי ואכן זה כך .

 

 

תרגיל יומי לתכנות תת המודע להרזיה:


עצמו את עינכם וראו את גופכם רזה חטוב כפי שתמיד חלמתם שיהיה דמיינו את זרועותיכם נעשות רזות יותר ויותר , קלות יותר ויותר .
דמיינו אך אתם מצליחים ללבוש בגד שתמיד רציתם , בגד שתמיד חלמתם עליו
ואמרו לעצמכם
" כשאני עם עיניים עצומות אני יכול לראות את גופי כפי שאני רוצה להראות..... אני רואה בבירור את גופי כפי שאני רוצתה להראות... אני יודע שתת המודע שלי מסוגל ויכול ליצור לי את המציאות הרצויה.
המציאות הרצויה מתחילה לקרות עכשיו בהווה , אני מתחיל לרזות ולרדת למשקל האידיאלי עבורי ... אני רוצה ליהנות כול יום בעתו, לאכול היטב, להתעמל, ליהנות ולאהוב .
גופי הולך ונעשה צר , אני הולך ומרזה
ואכן זה כך "

 

 

 

אנשים שעושים דיאטות, הולכים למכוני כושר ולא מרזים!

 

ישנם אנשים רבים שמגיעים אלנו כשהם מתוסכלים ואומרים "אני שומר על דיאטה כבר כמה חודשים והולך למכוני כושר ארבע פעמים בשבוע והמשקל לא יורד, ולפעמים אפילו הפוך אני נעשה נפוח יותר".
ישנה התנגדות של הגוף לשחרר משקל, כשאנשים מספרים זאת הם אומרים זאת במבט עצוב ביניים ותסכול גדול נגלה לפניהם. אנו תמיד אומרות לאנשים אלה ובכלל, הגוף תמיד פועל לטובתנו והמשקל והשומן נשאר בגוף מאחר ויש לו תפקיד, רק כאשר נגלה את תפקידו בתוך התת מודע ונשחרר מבפנים את התפקיד הזה, נוכל לשחרר את הירידה במשקל.
לדוגמה: אנשים הסובלים מחסימה של חיים=סכנה, החיים עבורם זה דבר מפחיד, הם מפחדים מלצאת לחיים, הם מפחדים בתת מודע מאינטראקציה עם אנשים, מפחדים להביא את עצמם אל החיים, אנשים אלה עוטים על עצמם את השומן כחומת הגנה המאפשרת להם הגנה מהסביבה ושמירה על עצמם. השומן נועד להגן. עד שלא יסירו את החסימה חיים=סכנה לחיים=ביטחון, לא יצליחו להוריד במשקל.
 
 
לא אוכלים הרבה ובכל זאת משמינים
 
ישנם אנשים רבים המעידים שאינם אוכלים הרבה ולמרות הכול משמינים, הדבר נראה תמוה ואף מוזר, הכיצד?
הגוף משמר את השומן כי לשומן יש תפקיד.
כאשר אנשים סובלים מהתניה אני=מחיקה, התניה המורא להעלים את העצמי את האני האמתי שלי ואף למחוק אותו, מרגיש הגוף חלל ריק מבפנים, מאחר וחלקים מהעצמי שלו (הרצונות, החלומות...) אינו קיים, במקומו משמר הגוף את השומן ואת העלייה במשקל כאילו השומן הוא חלקים מהעצמי שנמחק בעקבות ההתניה.
ע"י החלפת ההתניה אני=מחיקה לאני=קיים, אנו מאפשרים לחלקים של העצמי להתקיים, להיות חיים וקיימים וכך מאפשרים לשומן להעלם ולנשור מהגוף.

 

 

 

אנשים שסובלים מעיכול איטי

 

רבים מהאנשים מתקשים לרדת במשקל מאחר ויש להם חילוף חומרים איטי. יש להם כל מני עזרים טבעיים ותזונה טבעית שעוזרת לסיוע בתהליך העיכול אך אנשים שסובלים ממטבוליזם איטי גם עם התזונה המתאימה, מתקשים לרדת. מערכת העיכול שלנו מעכלת את האוכל אך יחד עם זאת היא מעכלת את הרגשות שלנו ואת האירועים שאנחנו עוברים במהלך היום.
האירועים שאנחנו עוברים במהלך היום יום נמצאים בתחילה בראשנו ואחר מכן מגיעים לליבנו ומאוחר יותר עוברים לתוך מערכת העיכול ומשם עוברים את העיכול הסופי. אנשים שמתקשים לעכל את המזון אלו אנשים שמתקשים לעכל את הרגשות שלהם, התחושות והחוויות שלהם, מתקשים לעכל את החיים. לרוב, סובלים אנשים אלה מהתניית אהבה=דחייה, התניה שעוצרת את מערכת העיכול ודוחה את העיכול של הרגשות ושל האוכל.
התניה זו יש להחליף לאהבה=קבלה, המאפשרת לנו לקבל את האוכל, לקבל את השפע, לקבל את הרגשות שלנו, ומאפשרת למערכת העיכול להחלים ולעכל את האוכל ובכך גם מסייעת להליך ההרזיה.

 

 

תת פעילות בלוטת התריס

 

רבים מהאנשים שמגיעים אלינו עם בעיית השמנה סובלים מבלוטת התריס, בלוטת התריס מפרישה הורמונים שמשפיעים על קצב המטבוליזם בגוף, תפקידם לקבוע את קצב המטבוליזם הכללי של הגוף, ולהם השפעה רבה על קצב הגדילה והתפקוד של מערכות רבות בגוף
לפי החקר על תת המודע, בלוטת התריס נפגעת כתוצאה מכך שבן אדם איננו מבטא את רגשותיו, וסובל מהתניה של אני=ביטול, התניה שנמצאת בתת המודע וגורמת לבן אדם לבטל את מה שיש לו להגיד, או בכלל לבטל את עצמו, לעבודה, למשפחה וכדו'.
כאשר משנים התניה זו מאני=ביטול לאני=ביטוי רבים מהמקרים של בלוטת התריס נעלמות, המטבוליזם חוזר לפעולה תקנית והדבר מסייע בתהליך הרזיה.

 

 

 

 

איך ארועים בילדות יוצרים בעיות של השמנה

 

לאוכל וההתייחסות לאוכל בילדות יש השפעה משמעותית על המשקל ועל ההתייחסות שלנו לאוכל ולמשקל כשאנו גדלים.

איך שההורים שלנו התייחסו לאוכל, המצבים הרגשיים שבהם ההורים אכלו, והדרך שההורים הסתכלו על הגוף, אכילה, משפיע מאוד על התת מודע שלנו ועל הדרך בה אנו נתייחס לגופנו היום.
לדוגמה: ילדה קטנה שראתה את אבא שלה נלחץ בגלל כל מני נושאים בעבודה ובבית אוכל אכילה רגשית של לחם ומוציא את הלחץ על הלחם, אוטומטית בתת מודע נצרבת מפה של לחץ=לאכול לחם.
אם אמא הרגישה בדידות ולעיתים הייתה אוכלת יותר שוקולד או לעיתים נמנעת מלאכול שוקולד בכלל, אם אמא כל הזמן בחנה את הגוף שלה וגופות של אנשים אחרים, אוטומטית ביקורת הגוף עוברת ישירות אלינו לתת מודע. על מנת לשחרר, עלינו לרדת לרבדים עמוקים של תת המודע ולהיזכר באותם אירועים ובאותם הקשרים ולתקנם מבפנים.